צפוני נ' אחים בוסקילה בע"מ

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית, במסגרתה עתרה לחייב את הנתבעת בסך של 50,938 ₪, כמו גם פיצוי בגין עגמת נפש, עקב הפרת הסכם מכר דירה ביקנעם עילית. לטענתה, הנתבעת אחרה במסירת הדירה לידיה ולכן, עליה לפצותה בסך של 600$ בגין כל חודש איחור במסירה וכן, בהוצאות אחסון המיטלטלין שלה. בנוסף, טענה התובעת כי קיימים בדירה ליקויי בניה, שעלות תיקונם הינה בסך של 26,285 ₪ (על פי חוות דעת מומחה מטעמה). עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות שכר טרחת עוה"ד שאת שירותיו נדרשה לשכור לצורך ייצוגה למול התובעת.

2.הנתבעת התגוננה מפני התביעה והעלתה בכתב ההגנה מטעמה שתי טענות מקדמיות, מכוחן עתרה להורות על מחיקת התביעה על הסף. האחת - קיומה של תניית בוררות בהסכם, מכוחה נחתם גם שטר בוררות (נספח ו' להסכם המכר). השניה - העדר סמכות מקומית, לאור תניית שיפוט ייחודית בהסכם בין הצדדים.

3.בהחלטתי מיום 3.2.2014 הורתי לתובעת להגיב לטענתה המקדמית של הנתבעת באשר לסמכות המקומית, כמו גם לעניין תניית הבוררות.

4.התובעת הגיבה לטענות המקדמיות שהועלו על ידי התובעת וטענה, כי תניית השיפוט הייחודית, כמו גם שטר הבוררות, מהווים תנאים מקפחים בהסכם האחיד. הנתבעת השיבה לתגובה ומכאן החלטתי.

5.באשר לטענה בדבר קיומה של תניית בוררות בהסכם ושטר הבוררות נספח ו' שנחתם מכוחה - אקדים ואבהיר, כי עצם קיומו של שטר בוררות, אינו מהווה עילה לסילוק התביעה על הסף. לכל היותר, יש בו משום בסיס לבקשה לעיכוב הליכים, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. ניתן להגיש בקשה לעיכוב הליכים מכח סעיף 5 במסגרת כתב ההגנה עצמו או באמצעות המרצה, לפי תקנה 5 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט - 1968 (להלן "תקנות הבוררות"). תקנה 5 הנ"ל קובעת כי בקשה לעיכוב הליכים, שלא נכללה במסגרת כתב ההגנה, תוגש באמצעות המרצה, אשר מצריכה הגשת תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה. צירוף התצהיר נועד ולו רק לשם קביעה עובדתית שקיים הסכם בוררות בין הצדדים (ראה בעניין זה פרופ' ס. אוטולונגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה רביעית), כרך א, עמ' 275 - 276 וכן, ע"א 286/83 קמר נגד רובינסון - ליפסקי, פ"ד לז(4) 245, 248) ועל אחת כמה וכמה, כדי להציג בפני בית המשפט תשתית ראייתית בדבר נכונותו לקיים את הליך הבוררות.

במקרה שלפני, העלתה כאמור הנתבעת בכתב ההגנה את הטענה בדבר קיומה של תניית בוררות בהסכם בין הצדדים, אשר מכוחה נחתם שטר בוררות ובכך עמדה באחת משתי החלופות שהציב חוק הבוררות והתקנות שהוצאו מכוחו, לעניין דרך הגשת בקשה לעיכוב הליכים.

אין גם חולק בדבר קיומה של תניית בוררות (סעיף 5.12 להסכם), העוסקת בנושא ליקויים או פגמים (להבדיל ממחלוקות בנושאים אחרים), הקובעת כי "ככל שהקונה יהיה סבור כי יש ליקויים ו/או פגמים ו/או אי התאמות... על הקונה להעביר את טענותיו למוכר... היה ולא הגיעו הצדדים להבנה ימונה בורר מוסכם ובאין הסכמה ימונה בורר על ידי לשכת המהנדסים והצדדים ישאו בשכרו באופן שווה. הבורר יהיה כפוף להוראות שטר הבוררות המצ"ב כנספח ו' להסכם זה".

בנוסף, בד בבד עם החתימה על הסכם המכר נחתם על ידי הצדדים שטר בוררות הקובע כי "כל מחלוקת שתתגלה באשר לליקויים בדירה ו/או תיקונים שיתבקש המוכר לבצע ולא ביצע, וכל הכרוך בביצועם של תיקונים אלה לרבות, דיור חלופי... ו/או פרשנות מכל סוג שהוא, נשוא הסכם זה, בכל הנוגע לתיקונים ו/או לליקויים ו/או באשר לטענה בעניין מועד מסירת החזקה בדירה לידי הקונה, בכל אחד מהמקרים המנויים לעיל יועבר הדבר לבורר שימונה על ידי לשכת המהנדסים והאדריכלים בישראל באזור הדרום".

אלא, שלא די בכך. הלכה היא, כי תנאי לעיכוב הליכי תביעה בבית המשפט הוא, שהמבקש היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין מוכן לכך. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על מבקש העיכוב ועליו להציג בפני בית המשפט ראייה פוזיטיבית כלשהי להוכחת נכונותו לקיים את הליך הבוררות, כאשר המועד הקובע הינו בדגש על התנהגותו בעבר ולא נכונותו לעשות כן רק כעת, לאחר הגשת התביעה לבית המשפט (ראה ס. אוטולונגי, לעיל, עמ' 264 – 266); ע"א 286/83, לעיל, רע"א 4921/06 א.ע.נ. חברה לבניין ופיתוח בע"מ נגד אהרון דומין; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נגד שיכון עובדים והשקעות בע"מ; רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נגד מורד מאיר, פ"ד מב(3) 74). בשום שלב, לרבות במסגרת ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים טרם הגשת התביעה, לא הבהירה הנתבעת כי היא מוכנה, הלכה למעשה, לקיים הליך של בוררות וממילא לא צרפה תצהיר בעניין זה (התצהיר שתומך בכתב ההגנה אינו מבהיר כי בזמן אמת הסכימה הנתבעת להעביר את המחלוקת לבוררות או כי נקטה בפעולה פוזיטיבית כלשהי בעניין זה). אין, אפוא, בפני בית המשפט ראייה פוזיטיבית לנכונותה לקיים את הליך הבוררות, אם כיום ואם בעבר. לפיכך, אין מקום לעיכוב ההליכים בתביעה, נוכח שטר הבוררות.

אעיר, למעלה מן הצורך, כי אין מקום לקבל את טענת התובעת לפיה, תניית הבוררות ושטר הבוררות מהווים תנאים מקפחים בחוזה אחיד. ראשית, ברור כי התנהל בין הצדדים מו"מ מקיף לקראת חתימת הסכם המכר (ניכר כי התובעת היתה מיוצגת כבר אז על ידי עו"ד) ואף נחתמה על ידם תוספת, ששנתה חלק מהוראות ההסכם המקורי, ומנגד לא שנתה את תניית הבוררות ולא בטלה את שטר הבוררות. לפיכך, אין מדובר בחוזה אחיד. שנית, מנגנון בחירת הבורר על פי תניית הבוררות ושטר הבוררות אינו מהווה כשלעצמו תנאי מקפח. מעבר לטענה סתמית של התובעת, המבקשת להסתמך בטיעונה על סעיף 10(4) לחוק החוזים האחידים, לא הוכח בפני, ולו לכאורה, כי לנתבעת השפעה גדולה יותר מאשר לתובעת (כלקוח) על קביעת זהות הבורר או מקום הבוררות. על פי המנגנון הקבוע בהסכם בין הצדדים, הרי שהגורם שאמור למנות את הבורר הוא לשכת המהנדסים הארצית ומקום הבוררות נקבע על פי מקום מושבו של הבורר הנבחר. משמע, הנתבעת חסרה השפעה על בחירת הבורר או מקום הבוררות ומכל מקום, אין לה יתרון בעניין זה על התובעת. אני דוחה, אפוא, טענותיה של התובעת בעניין זה. עם זאת, כפי שקבעתי לעיל, אין מקום לעכב את הדיון בתביעה ולהעביר את הסכסוך לבוררות, משלא הצהירה הנתבעת על נכונותה להעביר את העניין לבוררות בזמן אמת.

6.באשר לטענה בדבר העדר סמכות מקומית - תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת, כי הצדדים רשאים לקבוע בהסכם את זהות בית המשפט שיהיה מוסמך לדון בתובענה ובדרך זו להקנות את הסמכות לאותו בית משפט. התקנה מוסיפה וקובעת, כי אם לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט יחודי, ניתן להגיש את התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4.

בחינת השאלה בדבר הסמכות המקומית נעשית על פי העובדות שנטענו בכתב התביעה ואין לאפשר לתובע להסתמך, בשלב מאוחר יותר, על עובדות אחרות, שלא נזכרו בכתב התביעה. התובעת נמנעה מלהתייחס בכתב התביעה למקור סמכותו המקומית של בית משפט השלום בחיפה לדון בתביעה. מסיבות השמורות עימה, היא נמנעה גם מלצרף את עמוד 20 להסכם המכר, בו מופיעה תניית השיפוט עליה נסמכת הנתבעת בבקשתה.

7.סעיף 20 להסכם המכר עליו חתמו הצדדים קובע כי "בכל סכסוך ו/או תובענה שעילתם הסכם זה למעט, הסכסוך ו/או המחלוקות לגביהן נחתם שטר הבוררות נספח ו' להסכם זה, אך לרבות, כל ההליכים לאישור ו/או ביטול פסק הבורר, יהיו לבתי המשפט ולשכת ההוצאה לפועל בקרית גת הסמכות הבלעדית והייחודית לדון בתובענה ו/או להוציא לפועל פסקי הדין, וככל המדובר בבית משפט מחוזי תהא הסמכות הבלעדית לבית משפט המחוזי בבאר שבע".

על פי לשונה, תניית השיפוט בהסכם הינה תניית שיפוט ייחודית "שיורית", לצורך דיון בכל אותם נושאים שאינם נזכרים בשטר הבוררות נספח ו' להסכם, כמפורט לעיל. עיון בכתב התביעה מעלה, כי הנושאים הכלולים בה, קרי - ליקויי בניה ואיחור במסירת הדירה, נזכרים בשטר הבוררות ולכן, אינם חוסים תחת תניית השיפוט הייחודית בסעיף 20 להסכם. לפיכך, בית משפט השלום בקריית גת נעדר סמכות ייחודית לדון בתביעה.

8.במצב דברים זה, חלים כללי הסמכות המקומית הרגילים, הקבועים בתקנות 3 ו - 4 לתקנות סדר הדין האזרחי. התובעת טענה בתגובתה, כי 3 חלופות מתוך 5 הנזכרות בתקנה 3(א) לתקנות, חלות בעניינו ומקנות לבית משפט השלום בחיפה את הסמכות לדון בתובענה. היא טענה כי מקום יצירת ההתחייבות הינו ביוקנעם (תקנה 3(א)(1)) המקום שנועד, או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות הינו יוקנעם (תקנה 3(א)(2)), וכי מקום המעשה או המחדל נשוא התביעה הינו ביוקנעם (תקנה 3(א)(5)). אכן, צודקת התובעת בטענותיה העובדתית בעניין זה ואף ניתן היה להוסיף עליהן, כי מקום מסירת הנכס, כמשמעות מונח זה בתקנה 3(א)(4) הינו ביקנעם. אלא, שנעלם מעיניה, כי יוקנעם (השייכת לנפת יזרעאל) אינה מצויה באזור השיפוט של בתי המשפט במחוז חיפה אלא, באזור השיפוט של בתי המשפט במחוז הצפון. לפיכך, הסמכות המקומית נתונה, גם לפי שיטתה של התובעת, לבתי משפט השלום במחוז הצפון.

9.התובעת בחרה להגיש תביעתה לבית משפט השלום בחיפה, ככל הנראה בטעות, חרף העדר סמכות מקומית. הנתבעת מצידה, לא העלתה טענה לפיה, הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום במחוז הצפון ולא בקשה להעביר את הדיון בתיק למחוז הצפון. הילך טיעוניהם של הצדדים, "איין" למעשה הדדית, את הטענות בדבר הסמכות מקומית. אינני מוצא טעם פרקטי בהעברת הדיון בתיק לבית המשפט במחוז הצפון, תוצאה שברור כי הצדדים (ובפרט ב"כ) אינם חפצים בה ולא כוונו אליה, לאור הריחוק ממקומותיהם.

10.בשולי הדברים, אעיר כי לא מצאתי ממש בטענותיה של התובעת לפיה, תניית השיפוט בהסכם בין הצדדים הינה תנייה מקפחת בחוזה אחיד, ולו רק מאותו טעם לפיו, התנהל בין הצדדים מו"מ מקיף לקראת חתימת הסכם המכר (כאמור, ניכר כי התובעת היתה מיוצגת כבר אז על ידי עו"ד) ואף נחתמה על ידם תוספת, ששנתה חלק מהוראות ההסכם המקורי, ומנגד לא שנתה את תניית השיפוט הייחודית.

11.לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענות המקדמיות שהועלו על ידי הנתבעת בכתב הגנתה ואת בקשתה למחוק את התביעה ואני קובע כי התביעה תידון בבית משפט השלום בחיפה.

12.אין צו להוצאות.